הנאמנים של נערות ליווי ברמת גן

שאו ברכות, אחיי היקרים,

קוראים לי אלמוג, ואני בשנות החמישים לחיי, פלוס מינוס. אני נראה די טוב, אך גלגל הרולטה הגנטי לא שיחק לטובתי, ומאוד מהר התחילו להופיע קרחות בשיער שלי, עד שהחלטתי לגלח אותו לחלוטין, במקום לנקוט בגישה של להסתיר את הקרחות. היה לי ג'וב מצוין, הייתי עובד זוטר בחברת סטארט אפ, וחיי השתפרו להפליא כאשר הבוס שלי התפטר מסיבות לא מובנות מתפקידו, והחליטו לקדם אותי, ולהחליף אותו בתפקיד. עם הקידום בתפקיד, התחלתי לעבוד סביב השעון, שעות עבודה מטורפות ותובעניות, כך שלא היה לי צל של סיכוי להתחיל או לפתח כל מערכת יחסים. משום שהרווחתי הבה יותר, הבנתי שיהיה לי הרבה יותר קל לצרוך את השירותים הנאמנים של ברמת גן. בוודאי שזה עדיף מאשר להתחיל עם בחורה בפאב, ולהתחיל להשקיע בה את הזמן שממש לא עמד לרשותי. מעבר לכך, לא ניחנתי במתנות האל הגדול, ואני נראה די רע. רזה מדי, כמו שחיף מהלך, שיער ארוך ומתולתל ולא מטופח, אף נשרי, כמו שמאפיין את היהודים, ופנים מאוד עגולות, בלי כל פרופורציה לגוף הרזה שלי. כך שהסיכוי להתחיל ולמצוא בת זוג בפאב המקומי שאף לאפס, הרבה יותר הגיוני היה לו היו מודיעים לי שזכיתי בפיס, למרות שאין לי בכלל מנוי.

התחלתי לגלוש און ליין, ונכנסתי לכמה אתרים של נערות ליווי ברמת גן. לאחר שהצלחתי למצוא כמה סוכנויות ליווי, שנראו לי ממש שוות, התחלתי לצפות בפרופילים האישיים של נערות ליווי ברמת גן. סיננתי מתוך הרשימה שלוש . והתחלתי להתקשר אליהן. הבהרתי מה חשוב לי, למדתי קצת על מבנה האישיות שלהן, באופן ממש כללי, והצלחתי להבין במה הן יכולות לתרום לי בחיים.

השיחה הראשונה שהייתה לי עם נערת הליווי, שקראו לה אמה הלכה ממש רע. היו הרבה שתיקות מביכות, והחלטתי לוותר על שירותיה. המשכתי והתקשרתי אל אמילי. היא הייתה ממש חביבה, ונראה כי שידרנו על אותו הגל, היא ישר קלטה את הצרכים שלי, מה שייתר את הרצון שלי להתקשר לנערת הליווי השלישית ברמת גן. אני ואמילי קבענו להיפגש במוצאי שבת. הרגשתי שאני קצת נהיה עצבני, אך יחד עם זאת ממש התרגשתי לפני המפגש בינינו.

במוצאי שבת הגעתי לאמה, והיה מפגש מיני אדיר בינינו. הגוף שלנו התחבר האחד לשניה במבט קוסמי ממש. דיברנו באותה השפה. הסקס היה מדהים. סוף כל סוף נגאלתי מייסורי ופרקתי כל עול. מאז אותה "פגישה גורלית" אני מגיע לאמה בכל מוצאי שבת, בשעה שמונה בערב בדיוק, ומצפה כבר ביום ראשון שיגיע מוצ"ש…

נערות ליווי בהרצליה

שלום לכל קהל מאזיניי,

זאת שוב אני, הכותבת הקבועה שלכם, ולמי שאינו מכיר אותי, אקדים להציג את עצמי קודם כל. קוראים לי איה. אני בשנות העשרים המאוחרות לחיי, וגאה להיות אחת מאותן שלא מתביישות במה שהן עושות. כבר בתחילת הדרך סיפרתי להורים שלי שאני משתייכת לקהילה של נערות ליווי בהרצליה. בהתחלה הם היו בשוק, אבל מכיוון שהם עברו אתי הרבה מצבים קשים בחיים, הם היו בטוחים שזה מן שלב שכזה, ובמהרה אחליט להחליף כיוון, מה ממש לא קרה עד עכשיו.

אני נראית די טוב. גבוהה למדי, חטובה, שומרת על כושר ועל תזונה נכונה. כל בגד יושב עליי בול, ואני נחשבת לאחת מן נערות ליווי בהרצליה הכי מוצלחות בסוכנות הליווי שלי, שאתה אני עובדת קבוע למן רגע התחלת הקריירה שלי.

נכנסתי לעסק של נערות ליווי בהרצליה לגמרי במקרה, כאשר חיפשתי המון זמן עבודה בהרצליה, ובהיעדר כל ניסיון מעשי, קיבלתי הצעות עבודה ממש עלובות. היה לי חשוב להרוויח הרבה כסף, על מנת להתייצב כלכלית, מבלי להישען על ההורים שלי. מאז שהגעתי לגיל שמונה עשרה הפסקתי לקחת מהם כסף, ומימנתי בכוחות עצמי את כל הגחמות שלי, לזכותי ייאמר, וממש לא התכוונתי להתחיל להיות נתמכת על ידי ההורים שלי לפתע פתאום.

אז איך הכול התחיל? איך נהייתי חלק מהז'רגון של נערות ליווי בהרצליה? ובכן, זה סיפור המעשה. יש לי דוד סופר מגניב, שקוראים לו איטה. הוא גדול ממני בעשר שנים, אבל אנחנו ביחסים ממש טובים. יום אחד נפגשנו לקפה, בבית הקפה המקומי והשכונתי שלנו, והתחלנו לדבר על הא ועל דא. שיתפתי אותו בייסורים שאני עוברת בעקבות החיפוש הנואש שלי אחרי מקום עבודה. איטה שתק לפתע, ואמר לי – "איה, עד כמה חשוב לך למצוא עבודה? מה את באמת מוכנה לעשות בשביל המטרה שלך?"

נבהלתי קצת מהרצינות הפתאומית שלו, והשבתי כי אעשה הכול בשביל זה. והזמן מאוד דוחק בי. ואז המשיך איטה – "תקשיבי טוב, איה. יש לי הצעה מצוינת בשבילך, אבל בשביל זה את צריכה לפתוח את הראש שלך. אל תיסגרי או תיאטמי. תקשיבי לי טוב עד הסוף. בסדר?". הבטחתי ולכן קיימתי.

הוא המשיך – "יש לי חבר טוב שמנהל סוכנות ליווי. הוא ראה אותך כמה פעמים אתי, וממש לוחץ עליי לצרף אותך למניין של נערות ליווי בהרצליה. כל הזמן סירבתי לבקשתו, אבל אני מתחיל לחשוב שזה תפור עלייך כמו כפפה ליד?"

ומשם התגלגלו הדברים, וחיש מהר הפכתי להיות נערת ליווי בהרצליה, ורוב הזמן אני ממש לא מצטערת על זה בכלל…

ערות ליווי באשדוד

אלוהה לכולם,

מה ניש? אתם קול היום? גם אני, כמוני כמוכם. קוראים לי אורית, אני בת שלושים ושבע, יותר נכון עוד חודשיים. אלוהים בירך אותי במה שכל הנשים מייחלות לעצמן. שיער שופע ואדמוני, גוף חטוב, משקל סביר וגובה ממוצע. לעולם לא חשבתי שאצטרף בשלב כזה או אחר בחיים שלי לקהילה של , אבל זה קרה גם קרה. ואיך הכול התחיל? הסכיתו וקראו בקפידה.

בת דודתי, אורלי, גדולה ממני בשנה, אבל גדלנו ביחד מאז שהיינו בעריסה, ואנחנו מחוברות זאת לזאת בקשר אמיץ ובלתי ניתן להפרדה, כך האמנתי, בכל אופן. שתינו סבלנו ממחסור בכסף, בילדות וגם בהתבגרות, ושתינו הבטחנו לעצמנו שנעשה הכול על מנת לשפר את המצב הכלכלי שלנו בעתיד. לפני הרבה שנים, הגיעה אליי אורלי, וסיפרה לי בסודי סודות, שהיא מתפרנסת כמו כל אותן נערות ליווי באשדוד. הייתי ממש בשוק – "מה את מוכרת את הגוף שלך בשביל כסף? את לא חושבת שעברת את הגבול?" היא השיבה – "אז מה, אני אף נהנית מהסקס, ברוב הפעמים, והן מרוויחה ים בכסף. תוך חצי שנה קניתי רכב חדש. הנה, תציצי לחנייה, ותראי איזה אחלה רכב קניתי". לא יכולתי להתאפק, והצצתי החוצה, ועמד שם רכב מפואר, שחור ומבריק. היא התחילה לשכנע אותי שכדאי לי לנסות, ואחרי כמה תירוצים של התחסדות, היא הצליחה לשכנע אותי, וכבר באותו השבוע נקבע לי ראיון בסוכנות הליווי שלה.

למרות שעשיתי את זה מרצוני החופשי, בכל זאת כעסתי על אורלי שהכניסה אותי לכל הבלגן הזה של נערות ליווי באשדוד. אחרי כמה ימים שמעתי אותה קוראת לי בבית שלי – "אורית, את בבית"? הוצאתי בזריזות את ספר ההדרכה על נערות ליווי באשדוד, שהקדמתי לרכוש, והחבאתי אותו עמוק מתחת למיטה. הברשתי בעצבנות את השיער הגולש והלח שלי, איך שהוא הרגשתי עצבים לראות את בת דודתי אורלי אחרי מה שהיא עשתה לי. נכון, לא לקחתי אחריות על עצמי אז, אבל הייתי ממש צעירה באותם הימים.

ידית הדלת של החדר שלי שקשקה בטרם אורלי פתחה אותה בנון שלנטיות, כביכול עומדת בפניה הזכות המלאה לפלוש גם לפרטיות שלי. אולי התובנה שסוף כל סוף הלכתי בעקבותיה והפכתי לאחת מאותן נערות ליווי באשדוד, כאשר אני מוכרת את עצמי ואת גופי, וכמובן את נשמתי, בעד בצע כסף, הסירה כל התיימרות של שמרניות שהיו קשורים בהכרח ליחסים שלנו פעם.

היום אני מבינה שאני לא יכולה להאשים רק אותה בזה, אף אחד לא הכריח אותי, ככלות הכול, זה היה בחירה חופשית שלי, הכסף עיוור את עיניי, למרות שלקח לי כמה שנים טובות לסלוח לה…